עמרם נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית על סך 8,398 ₪, הנסובה על נזקי רכוש שנגרמו במהלך תאונה מיום 4.9.11 בין רכב התובע, שהיה נהוג על ידי בנו, ובין רכב נתבע 2 (להלן: "האירוע" ו:"הנתבע", לפי העניין). נתבעת 1 ביטחה את רכבו של נתבע 2, ולבקשתה צורף נתבע כנתבע נוסף (החלטת כב' השופטת ד' פיינשטיין מיום 8.1.12). סכום התביעה הורכב מן הנזקים הישירים שנגרמו לרכב (6,380 ₪), שכר טרחת השמאי (755 ₪), ירידת ערך הרכב (880 ₪) והוצאות נוספות, בסך 375 ₪. לכתב התביעה צורפו, בין היתר, הודעה מפורטת לחברת הביטוח מיום 5.9.11, חוות דעת שמאי ותמונות רבות (שהעתקן הצבעוני צורף במעמד הדיון), הן של רכב התובע, הן של רכב הנתבע, והן של מקום האירוע. לכתב ההגנה לא צורף דבר.

נקבע דיון במעמד הצדדים במהלכו העידו בפני התובע ובנו, אביחי (להלן גם: "אביחי") אשר אף צירפו שתי תמונות צבע נוספות לאלה שהוגשו בצמוד לכתב התביעה. מטעם הנתבעים העידו הנתבע וחברו, מר רפי קטאנשו (להלן: "רפי") ואף הוצגה תמונה שצילם רפי באמצעות הטלפון הסלולארי שלו.

לטענת התובע ואביחי, עת נסע אביחי בנתיב השמאלי מתוך שניים לכיוון שער יפו, לאחר חציית צומת, ניסה הנתבע, שסטה קודם לכן מנתיב שמאלי שבו המתין ברמזור אדום לעבר הנתיב הימני, לבצע פניית פרסה מקום בו מצוי קו הפרדה רציף אל הנתיבים הנגדיים ואגב חציית הנתיב השמאלי (שאליו עבר אביחי עקב סטיית הנתבע). או-אז פגע הנתבע ברכבו של התובע, במהלך נסיעה, בצידו הקדמי מצד ימין (דלת ימנית קדמית, כנף וגלגל ימני קדמיים ומתלה ימני קדמי).

טענת הנתבע הפוכה. לטענת הנתבע, סטה רכבו של התובע, במהירות גבוהה, לנתיב הימני שבו נסע כדין הנתבע לכל אורך הדרך. באשר לנזקים שנתבעו, טוענים הנתבעים בין היתר כי אין לפסוק ירידת ערך לרכב ישן ולא מן הנמנע כי הנזקים נגרמו עקב פגיעות קודמות.

שמעתי את הצדדים ועיינתי בכלל כתבי הטענות ומסמכי תיק התביעה, על צרופותיהם. לאחר שבחנתי את מכלול מסמכי התביעה אני מקבל את גרסת התובע, המתיישבת היטב גם עם הראיות שהוגשו, ודוחה את גרסת הנתבעים באשר לקרות האירוע.

באשר לשאלת האחריות, אני מעדיף את גרסת אביחי. גרסה זו, אשר גם נתמכת בהודעה שנשלחה לחברת הביטוח יממה לאחר האירוע, מתיישבת עם מיקום הפגיעות ברכבו (שכאמור לשיטת הצדדים שניהם אירעו במהלך נסיעה), וגם עם מיקומו של רכב הנתבע לאחר האירוע, אשר אין מחלוקת כי נעצר (ואף צולם) בנתיב הנגדי. שכן הלכה למעשה, אלמלא ניסה הנתבע לבצע פניית פרסה לא ברור לי מדוע, אפוא, נעצר בנתיב הנסיעה הנגדי, שעה שאם אמנם התובע הוא שפגע בו בצידו השמאלי תוך כדי נסיעה במהירות גבוהה וסטיה לנתיב הימני, לכאורה היה הודף את רכב הנתבע ימינה. אולם, כאמור, במקרה שלפנינו נעצר רכבו של הנתבע בנתיב הנסיעה הנגדי, משמאל. מנגד, גרסתו של הנתבע עצמו היתה תמציתית, בלשון המעטה, והתרשמתי שבעיקרה ביכר הנתבע להרחיק עצמו מכל מעורבות או אחריות לאיזה מן האירועים הקשורים עם התאונה, תוך שלא ניתן במסגרתה גם הסבר של ממש לעצירתו בנתיב הנגדי. כך , למשל, אף ביכר הנתבע לטעון כי לא עמד בכל קשר עם אביחי או עם אביו, התובע, לאחר האירוע, חרף עדות שניהם לעניין זה, שעה שלכאורה לא היה בהודאה בדבר קיום מגעים כאלה או אחרים כדי להשליך על עצם האחריות לתאונה.

בנוסף, גם גרסתו של רפי העלתה תמיהות, שעה שבתחילה טען כי הפגיעה ברכב הנתבע היתה בחלקו האחורי, ואילו רק מאוחר יותר תיקן את גרסתו והבהיר כי התכוון לצידו השמאלי של רכב הנתבע (עמ' 4 לפרוטוקול). דא עקא, עיון בתמונות שצירף התובע לכתב התביעה (ואשר הנתבע עצמו לא טרח לצרף) מלמד, כי הפגיעה ברכבו של הנתבע אירעה בחזית צד שמאל של רכב (כנף, גלגל ופגוש שמאלי). ברי, כי יש בכך כדי להטיל צל של ממש על גרסת הנתבע.

לכך יש להוסיף, כי הנתבעים ביכרו שלא להציג כל ראיה אחרת (אף לא הודעת נתבע לחברת הביטוח, אשר בנסיבות העניין – קיומה, או היעדרה יכולים היו יכולים להשליך על גרסת הנתבע) שיכולה היתה להאיר את נסיבות קרות האירוע, מלבד תמונה אחת שצילם רפי. יכולים היו הנתבעים גם לצרף ראיה מטעמם (דוגמת חוות דעת מומחה) ככל שסברו שמיקום הפגיעות אינו מתיישב עם גרסת התובע. הכלל בדבר הימנעות מהצגת ראיה רלוונטית ידוע, וגם את משמעותו יש לזקוף לחובת הנתבעים. מכלל האמור לעיל, כאמור, אני מעדיף את גרסתו של אביחי באשר לאחריות לאירוע וקובע כי אחריות זו רובצת לפתח הנתבע.

באשר לנזקים, אני מקבל את עמדת התובע. נזקי התובע מעוגנים בחוות דעת השמאי, בה בעת שהנתבעים לא הציגו כל ראיה מטעמם – לא באשר לשיעור הנזקים הישירים, ואף לא הציגו כל אסמכתא – בדין או בעובדה – באשר להשפעת גילו של הרכב על שאלת ירידת הערך. ככלל, יכולים היו הנתבעים, לכל הפחות, לבקש לבדוק את הרכב עצמו או להציג ולו ראשית ראיה לסתור את הנזקים שנתבעו. משלא עשו כן, עליהם לשאת בנזקים שנתבעו, כפי שיעורם. בהחלט יש גם מקום לשפות את התובע במכלול הוצאות ההליכים שלפני כמו גם בהשבת האגרה ששילם. יחד עם זאת, הואיל ושיעור ירידת הערך שנקבע לפי חוות דעת השמאי עומד על סך 630 ₪ ולא על סך 880 ₪, כפי שנתבע, זהו הסכום שעל הנתבעים לפצות את התובע בגין ראש נזק זה.

כלל האמור לעיל מוביל למסקנה כי על הנתבעים לשלם לתובע, ביחד ולחוד, את סכום נזקיו המוכחים, בסך כולל של 7,765 ₪, כערכם ביום הגשת התביעה. כמו כן, יישאו הנתבעים בהוצאות התובע, לרבות אגרת המשפט ששולמה והוצאות העד מטעמו, בסך כולל של 400 ₪. כלל הסכומים ישולמו תוך 30 יום.

תואיל המזכירות להמציא פסק הדין לצדדים.

זכות בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מעת המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ד' אב תשע"ב, 23 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: